יעקב שלום, אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל, אבל אנסה... מזה תקופה של בערך שנה, גילתי שנהייתי עצבנית מאוד. בעיקר כשאני בתוך המשפחה שלי, והרבה פחות עם חברות וידידים. נכון, גם בעבר היה לי "פתיל קצר", אבל הוא היה ברמה הרבה יותר נמוכה, וכמעט ולא מורגשת כך. גם המשפחה שלי ברובה, לפחות דמות הורית אחת, ועוד מישהו ממשפחתי- מגלים סימני עצבנות באופן כללי, אולי בצורה אף קשה ממני. זו ההיסטוריה המשפחתית שאני יכולה לחשוב שלמדתי קצת ממנה. אבל האמת שכשאני חושבת על זה, נראה לי שזה בעקבות משהו אחר. לפני שנתיים בערך עברתי משהו לא קל, שליווה אותי אח"כ עוד שנה פלוס. כשגילתי שכל הקושי הזה עומד להיגמר, התחלתי ליהפך ליותר ויותר עצבנית, פשוט התחלתי להחצין את כל המתח, הכעס, החוסר-אונים במצב שהייתי בו עד אותה תקופה, וכך מאז ועד עכשיו, רמות העצבים שלי וההחצנה של הכעס הפנימי שלי רק עולות ועולות ועולות... כבר לא יודעת לאן זה יגיע... התחלתי לפני תקופה טיפול פסיכולוגי, שהפסקתי לאחר חודש וחצי, כי הרגשתי שאני לא מקבלת שם מה שאני זקוקה. כרגע אין לי כסף לחזור לטיפול (מתוך כעס בזבזתי את כל הכסף שחסכתי לטיפול), ואינני מעוניינת ללכת לטיפול שאינו פרטי, מה גם שאין לי כוח להתחיל לחפש מטפלת אחרת. מה עושים? קשה לי שבבית שלי קשה איתי. (ד"א, אני בת 20). קשה לי גם להיות עצבנית כל היום, זה פשוט מזיק לי. (במיוחד שעכשיו בחופש אני מטבע הדברים יותר בבית). תודה.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,ניתן להתמכר לעצבנות ולזעם על העולם. כל התקף זעם יכול להיות כמו רולטה רוסית. או שאינו מזיק או שעושה נזק בלתי הפיך. זה שיש תכונה כזו במשפחתך אינו מחייב אותך להתמיד בזעם הזה.אין הרבה טיפולים פסיכולוגיים שכבר אחרי חודש וחצי רואים תוצאות. גם כאן עלייך להיות סבלנית. נסי לפנות דרך קופת חולים שם המחיר מוזל ושם זה חצי פרטי. לחילופין קחי הלוואה ולכי לטיפול. במהלך הטיפול תעבדי ותחזירי את ההלווה. כי הרי אין הרבה הבדל אם את חוסכת שנה ואז מוציאה סכום כסף. או לווה אותו סכום ומחזירה אותו במשך שנה.